פסק-דין בתיק ע"פ 30585/06

1.         בפנינו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא אמנון כהן; ת.פ. 4674/05) בו הורשע המערער בעבירות של איום על אשתו והפרת הוראה חוקית (הכרעת דין מיום 15.5.06). הערעור נסב גם על חומרת העונש שנגזר על המערער של  מאסר בפועל לתקופה של חודשיים ימים ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים.

2.         האישום הראשון מייחס למערער עבירה של איום על אשתו בפגיעה שלא כדין בגופה מתוך כוונה להפחידה ולהקניטה, בכך שאמר לה פעמיים "אני ארצח אותך". האישום השני מייחס למערער הפרה של החלטה של בית משפט השלום ברמלה  האוסרת עליו ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם אשתו ובכלל זה איסור כניסה לעיר לוד, לעיר רמלה ולעיר מודיעין בה הוא בנה בית עם אשתו.

3.         בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בעיקר על יסוד עדותה של השכנה הגב' רחל גרשוביץ השוכרת דירה צמודה לביתם של המערער ואשתו. בית משפט השלום התרשם לחיוב מעדותה של השכנה כעדות אובייקטיבית, אמינה וברורה. לפי עדות זאת, שמעה השכנה את המערער מאיים על אשתו במילים "אני ארצח אותך".

4.         אשר לאישום השני, הסתמך בית משפט על העובדה שלא היתה שנויה במחלוקת, כי המערער פעל בניגוד לצו של בית משפט בכך שחזר להתגורר בביתו, בניגוד לאיסור שהוטל עליו.

5.         בערעור טוען המערער כי הרשעת בית המשפט באישום הראשון נעשתה על יסוד עדות השכנה בשעה שאשתו לא הגישה כל תלונה בעניין ואף הודיעה כי היא מעוניינת בשלום בית. לטענתו, יש משקל לכך שאשתו לא התלוננה למרות שעשתה כן בפעמים קודמות. לטענתו, עדות השכנה לא אמינה מכיוון שהיא ובעלה נמצאים בסכסוך עם המערער. בשל כך - כך טוען המערער - השכנה לא היתה תמת לב ולא אובייקטיבית.

            אשר לאישום השני, טוען המערער כי בית משפט השלום הרשיע אותו למרות שלא היתה לו המחשבה הדרושה להקמת העבירה בה הורשע. לטענתו, הוא חזר לגור עם אשתו ביוזמת אשתו וילדיו כאחד.

המערער ביקש להפנות להליכי גירושין שמנהלים הצדדים בבית הדין הרבני ולהחלטות שניתנו שם לאחר מתן פסק הדין.

לעניין חומרת העונש טוען ב"כ המערער כי מדובר באדם מבוגר יחסית, בן כ-66 שנים, הנשוי לאשתו כ-40 שנה. לטענתו, הוא אינו בריא, עבר תאונת דרכים קשה וגזירת מאסר בפועל עליו פירושה אסון לו ולמשפחתו.

6.         התביעה תומכת בפסיקת בית משפט השלום, הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין חומרת העונש. לטענתה, תיק זה אינו שונה מתיקים רבים אחרים בהם הקורבן הוא אישה מוכה ועדה עויינת. התביעה טוענת כי בית משפט קמא קבע כי עדות השכנה אובייקטיבית ואמינה ונתמכת בעדות השוטר שעיכב את המערער והתרשם מאווירת הפחד השוררת בבית ומכך שהאישה מסתירה פרטים אודות האירוע. בנוסף, קיימת עדותו של שוטר קהילתי ממנו התרשם בית משפט, לפיה האישה נראתה מאוד מפוחדת ואף אמרה שאין כלום וכי מדובר בויכוח רגיל בין בעל לאישה. לטענת התביעה, מול עדויות אלה עומדת גרסת המערער אותה דחה בית משפט בשל הסתירה בין עדותו בבית המשפט לעדותו במשטרה.

אשר לעונש, התביעה טוענת כי העונש שהוטל על המערער אינו חורג מן הסביר ואף מקל עימו.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לפסק הדין של בית משפט קמא, לראיות שבתיק ולכלל נסיבות העניין אנו מחליטים לדחות את הערעור על שני חלקיו.

            אשר להרשעה, היתה בפני בית משפט קמא עדות מהימנה של השכנה אודות האיומים שהשמיע המערער כלפי אשתו. בית משפט השלום התרשם מן האובייקטיביות ומן הבהירות של העדות וייחס לה אמינות גבוהה. המערער טוען כי עדות השכנה נגועה בחוסר אובייקטיביות בשל סכסוך שכנים בינה לבינו. טענה זו אינה מבוססת. לא נפרשה לגביה בבית משפט השלום כל תשתית עובדתית של ממש. המערער לא העיד על כך במישרין ואף לא הציג גרסה זו בפני העדה במהלך עדותה בבית המשפט. משום כך צדק בית המשפט בכך שלא נתן משקל לטענה זו שלא היה בה כל ממש.

            אין צורך לאמר שמדובר בטענה הנוגעת לאמינות של עדים ולמשקל העדות. דבר זה - מעצם טיבו - מסור לערכאה הדיונית אשר לה היתרון להתרשם במישרין מן העדים. טענות מסוג זה אין מקומן בערכאת הערעור.

8.         עדות השכנה קיבלה חיזוק מההתנהגות של אשת המערער בעצמה שאמנם לא העידה במישרין על האיומים שהטיח בה המערער, אך היו בפני בית משפט עדויות אובייקטיביות אחרות שהצביעו על כך שהיא שרויה בפחד מפני המערער. אין ספק שדבר זה תורם למסכת הראייתית המובילה למסקנה שהאישום בעניין זה הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי.

9.         ב"כ המערער ביקש להפנות להליכים המתנהלים בין הצדדים בבית הדין הרבני בנוגע לגירושין ולחלוקת הרכוש. מדובר בהליכים שהתנהלו בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין של בית משפט קמא וברגיל בית משפט לערעור אינו מקבל ראיות חדשות שלא היו בפני הערכאה הדיונית. במקרה זה המערער אף לא טרח להגיש בקשה מבעוד מועד או למצער להגיש את החומר בצורה המאפשרת עיון מסודר בחומר גם לתביעה.

למעלה מן הצורך עיינו במסמכים החדשים שהגיש ב"כ המערער ומצאנו כי אין בהם כדי לשנות את התמונה העובדתית שנפרשה בבית משפט השלום בנוגע לאישומים הפליליים נשוא ההליך. הליכי הגירושין שמנהלים הצדדים בבית הדין הרבני, אין בהם כדי לשנות את הממצאים המבוססים היטב שקבע בית משפט קמא, על בסיס מכלול העדויות המהימנות שנשמעו בפניו.

10.       אשר לאישום השני, למעשה לא היה חולק שהמערער פעל בניגוד לצו של בית משפט השלום האוסר עליו ליצור קשר עם אשתו. גם אם נכונה טענתו שהדבר נעשה על דעת אשתו או ביוזמת ילדיו, אין בכך כדי לשלול את ביצוע העבירה תוך מודעות פלילית הנדרשת לכך.

11.       אשר לגזר הדין, מדובר בעבירות אלימות בתוך המשפחה להן נודעת חומרה מיוחדת. ראוי לציין כי לחובת המערער הרשעות קודמות בעבירות אלימות ובכלל זה אלימות במשפחה, דבר המחייב נקיטת ענישה משמעותית ומרתיעה. בית משפט השלום נתן דעתו לשיקולים לקולא, בהם גילו של המערער ומצב בריאותו. העונש שהושת על המערער נוטה לצד המקל ועל כל פנים, אין הוא חורג ממידת הענישה המקובלת באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

            לאור כל האמור לעיל החלטנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.